ביום 25 נובמבר 1915 הציג איינשטיין בפני מדעני האקדמיה הפרוסית באוניברסיטת גטינגן    (Gottingen) בגרמניה, אשר נחשבה לקודש הקודשים של הפיזיקה התאורטית, את משוואות היחסות הכללית (צפו בסרטון המדהים) אשר פותחו על ידו.

במהלך עבודתו הציג אינשטיין את מחקרו בפני מדענים שונים לרבות המתמטיקאי המהולל דיויד הילברט. בשלב מסוים איינשטיין הדביק בהתלהבותו היתרה את הילברט, והלה החליט (כדבריו) כי: "הפיזיקה מסובכת מדי מכדי שאנו, המתמטיקאים, נשאיר אותה בידי הפיזיקאים". מרגע זה הוא החליט לפתוח במרוץ אישי במקביל לאיינשטיין, והמטרה - חשיפת המשוואות. הילברט הזמין את אינשטיין להרצאה אשר תתקיים ביום 16 נובמבר 1915 במהלכה יציג הילברט בפני הקהילה המדעית בגטינגן את משוואות השדה הנכונות. איינשטיין התחמק מההזמנה בתואנות שונות, ולפי בקשתו שלח לו הילברט עותק של הרצאתו.  איינשטיין נבהל כשגילה כי הגישה של הילברט דומה כמעט אחת לאחת לגישתו שלו. איינשטיין הציג ב-25 בנובמבר את משוואות השדה שפיתח, והסתבר כי קיים הבדל קטן אך משמעותי בין הגישות של השניים כפי שהוצגו על ידי הילברט. לאחר שהילברט פרסם במחצית דצמבר 1915 מאמר משוכתב אשר תאם לחלוטין את המשוואות של איינשטיין, הקהילה המדעית געשה והתפלגה לזמן קצר בשאלה למי מגיעה זכות היוצרים הראשונה על חשיפת משוואות שדה הכבידה. בסופו של דבר גילה הילברט עצמו גדלות נפש יוצאת דופן וסיים את המחלוקת. במאמר הסופי שפרסם הוא כתב: "משוואות הכבידה הדיפרנציאליות המתקבלות עולות בקנה אחד, ככל הנראה, עם תורת היחסות הכללית המרהיבה מיסודו של איינשטיין". כדי להוכיח כי פיו ולבו שווים, פעל הילברט נמרצות למען איינשטיין כך שיתקבל לאקדמיה למדעים של גטינגן. מאז שמרו השניים על קשרי ידידות חמים, והמחלוקת באה על סיומה.