המאה ה 19 היתה הייתה תקופה פורייה במיוחד הודות להמצאת הספקטרוסקופ. בשנת 1868 התרחש ליקוי חמה מלא. פייר ג'ול סיזר ינסן (1824-1907 ) אסטרונום צרפתי, ארז את מכשיר הספקטרוסקופיה שלו והפליג להודו כדי לבדוק את הכרומוספירה של השמש בליקוי חמה מלא. בעת ליקוי החמה, ינסן צפה בספקטרום את הקווים שציפה להם, ובנוסף צפה בקו זר ולא מוכר.  קו צהוב, מאד קרוב לקו הנתרן האופייני והמוכר. בספקטרוסקופיה, קרוב, אפילו קרוב מאד, לא נחשב.  ינסן גילה קו ספקטרום שאף אחד לא ראה לפניו.  כשחזר לצרפת, הוא גילה כי אינו מסוגל לשחזר את הקו מהספקטרום של אחד מהיסודות הידועים.  זה היה מספיק כדי להעיד על כך שגילה קיום יסוד חדש.  ינסן כינה אותו הליום, מהמילה הליוס, שמש ביוונית. זו היתה עדות מובהקת לכך כי הליום קיים על השמש, אבל, האם הוא קיים על כדור הארץ?  לאור הצהרת ינסן לגבי מציאת יסוד חדש, התחיל חיפוש נרחב אחר הליום ותרכובות הליום על פני כדור הארץ.