עיבוי בוז איינשטיין היא תופעה המתרחשת בבוזונים (כלומר חלקיקים עם ספין שלם) ובה מספר רב של חלקיקים נדחס ברמת היסוד (הרמה בעלת האנרגיה הנמוכה ביותר) של מערכת קוונטית, כאשר הטמפרטורה שואפת לאפס המוחלט. התופעה קרויה על שם הפיזיקאים סאטינדרה נאת בוז ואלברט איינשטיין שתיארו אותה מבחינה מתמטית (התפלגות בוז-איינשטיין) עשרות שנים לפני שנצפתה בפועל.. עיבוי בוז-איינשטיין הופק ונצפה לראשונה בתנאי מעבדה בניסוי שביצעו  אריק קורנל וקרל ויימן ב  5. יוני 1995. בניסוי ניעשה שימוש באטומי  רובידיום  שקוררו לטמפרטורה של 170 ננו-קלווין (אחד חלקי מיליארד של קלווין), ובמצב זה חלק רב מהאטומים אכן קרס לרמת היסוד.