אנטואן אנרי בקרל(בצרפתית:Antoine Henri Becquerel;‏),פיזיקאי צרפתי ממגלי הרדיואקטיביות, זוכה פרס נובל לפיזיקה לשנת 1903, על גילויו את הרדיואקטיביות הספונטנית. על שמו נקראת יחידת המידה לרדיואקטיביות בקרל.

בשנת 1892 היה לשלישי ממשפחתו שכיהן כיושב ראש הוועדה לפיזיקה שבמוזיאון הלאומי הצרפתי למדעי הטבע.

בשנת 1896בקרל גילה במקרה את תופעת הרדיואקטיביות, שהיא דוגמה מפורסמת לסרנדיפיות, בזמן שחקר את תופעת הזרחורנות במלחי אורניום.

בקרל התעניין זה זמן רב בתופעת הזרחורנות, פליטת אור בצבע אחד מגוף שנחשף לאור מצבע אחר. בתחילת 1896 בעת ההתרגשות לאחר גילויים שלקרני הרנטגן על ידי וילהלם רנטגן, חשב בקרל שחומרים זרחניים כמלחי אורניום יכולים לפלוט קרינה בדומה לקרינת רנטגן כאשר הם מוארים באור השמש, וערך מספר ניסויים על מנת לאשש טענה זו.

במאי 1896 לאחר שערך ניסויים שמערבים מלחי אורניום לא זרחניים, בקרל הגיע להסבר הנכון, כלומר שהקרינה החודרת מגיעה מהאורניום עצמו ללא שום צורך בעירור ממקור אנרגיה חיצוני. לאחר מחקר ממושך בנושא הרדיואקטיביות הוא גילה את היסוד הרדיואקטיבי תוריום ובשיתוף עם שני הדוקטורנטים שלו מארי קירי ופייר קירי הם גילו את היסודות פולוניום ורדיום. בשנת1903זכה בפרס נובל לפיזיקה על גילויו בתחום הרדיוקאטיביות. באותה שנה זכו גם פייר קירי ומארי קירי בפרס, בזכות מחקריהם שהתאפשרו בשל תגליותיו של בקרל עצמו.