אנריקו פרמי פיסיקאי ממוצא איטלקי שקיבל תואר דוקטור בגיל 21. בשנת 1926 נעשה פרופסור לפיסיקה באוניברסיטת רומא, וכינס סביבו קבוצה מרשימה של מדענים צעירים ומבריקים. באותה שנה פיתח שיטה סטטיסטית לטיפול בתכונות חלקיקי היסוד בני המשפחה המצייתת לעקרון האיסור של פאולי, ואלה קרויים כיום על שמו, פרמיונים. אחרי גילוי הנויטרון בשנת 1932, החל פרמי לעסוק בהפצצת גרעינים בנויטרונים כדי לחולל רדיואקטיביות מלאכותית, ומצא כי הנויטרון "מצטיין" במלאכה זו, במיוחד לאחר שהואטה תנועתו באמצעות מעבר דרך נפט. אך כשניסה את שיטתו על האורניום, קיבל תוצאות תמוהות שלא עלה בידו להסבירן. למעשה, פרמי גילה את הביקוע הגרעיני - כבר באמצע שנות השלושים! - אך לא הבין זאת...
פרמי נשאר ברומא עד שנת 1938 בה זכה בפרס נובל לפיזיקה עבור "הוכחות לקיומם של יסודות רדיואקטיביים חדשים באמצעות הקרנה על ידי נויטרונים, ועבור התגלית הקשורה לכך של תגובות גרעיניות עקב נויטרונים איטיים". פרמי ראה מיד את האפשרות לפליטה של נייטרונים משניים ולתגובת שרשרת. לאחר שאלברט איינשטיין שלח את מכתבו המפורסם לנשיא רוזוולט שבו העלה את האפשרות לייצורה של פצצת אטום, מימן חיל הים האמריקאי ניסיונות ליישום אנרגיה אטומית באוניברסיטת קולומביה. פרמי וליאו סילארד תכננו ביחד את הכור הגרעיני הראשון. לפרמי היה תפקיד משמעותי בפתרון בעיות הקשורות בפיתוח פצצת האטום הראשונה, כאחד הפיזיקאים המובילים בצוות פרויקט מנהטן, שעסק בפיתוח אנרגיה אטומית ופצצת האטום ועם סיום המלחמה התמנה לפרופסור במכון ללימודי הגרעין שבאוניברסיטת שיקגו (כיום המכון ע"ש פרמי), משרה שהחזיק בה עד מותו בשנת 1954