אידה נודאק הייתה הראשונה שכתבה על האפשרות של ביקוע גרעיני. יחד עם וולטר בעלה, זיהתה לראשונה יסוד כימי חדש שאותו כינו "רניום", על שם נהר הריין. היתה מועמדת שלוש פעמים לקבל את פרס הנובל בכימיה..

חזתה את המהפכה המדעית של 1938–1939 כאשר פרסמה כבר בשנת 1934 את השערתה לפיה "ייתכן שבעת הפגזת יסודות כבדים בנייטרונים, יסודות אלו מתפרקים למספר רכיבים גדולים, שהם בוודאי איזוטופים של יסודות מוכרים, אבל לא שכנים (בטבלה המחזורית) של היסודות שהופגזו", אלא שהשערה זו לא זכתה לתשומת לב מספקת. האפשרות כי גרעיני אטומים כבדים יתפרקו ליסודות קלים יותר נחשבה לתאוריה בלתי-קבילה לחלוטין