בתחילת פברואר 1935 שלח רוברט ווטסון וואט מסמך סודי למפקדי חיל האוויר הבריטי בו הציג מערכת לגילוי ואיתור כלי טייס באמצעות גלי רדיו. גורמי חיל האוויר ביקשו הוכחת יכולת שאכן גלי רדיו יוחזרו מגופם של כלי טייס ובתאריך 26.2.1935 העמיד וואט מערכת הדגמה שהוצגה בפני גורמי חיל האוויר הבריטי. המערכת כללה 2 אנטנות קליטה שהוצבו במרחק של 9.7 ק"מ מתחנת שידור בגלים קצרים של הבי.בי.סי. האנטנות הוצבו באופן שהאותות שנקלטו באנטנות אלו ביטלו אחת את השניה (התאבכות הורסת) בעוד אותות שנקלטו מתחנה אחרת יצרו אות שהוצג על מסך של שפופרת קרן קתודית. המערכת הוצגה בסודיות רבה כך שמעבר לאנשי חיל האוויר רק שלושה אנשים נחשפו למידע: וואט עצמו, עוזרו ארנולד ווילקינס וא. פ. רואה, חבר ועדת השידורים האלקטרומגנטיים. ההדגמה עברה בהצלחה רבה וביום 2.4.1935 וואט רשם פטנט על מערכת לאיתור ומיקום כלי טייס – מערכת הראדאר (מכ"מ)