עדויות להתפרצויות בהן משתחררת קרינת גמא בעצמה גדולה מאוד ברחבי היקום התגלו כבר בשנות הששים של המאה הקודמת והדעה הרווחת בקרב המדענים היתה שמקורן של התפרצויות אלו של קרינת גמא מקורן בכוכבי נויטרונים בגלקסיה שלנו – שביל החלב. מדידות שבוצעו על הבזק של קרינה שנצפתה ביום 28 פברואר 1997 שנמשך כ – 80 שניות ולאחריה נקלטו גם קרינת X , גלים אופטיים וגלי רדיו הפריכו הנחה זו. קרינה מאוחרת זו כונתה "הזוהר שאחרי" Afterglow. היכולת הטכנולוגית אפשרה להעריך במדויק את המרחק ממנו הגיעה הקרינה, שהצביע בבירור כי מקורה של קרינה זו במרחק של 8.1 מיליארד שנות אור, מרחק גדול בהרבה מגודל הגלקסיה שלנו – גלקסית שביל החלב. תובנות אלו סייעו רבות בבחינת תורת היחסות של איינשטיין שקבעה כי מהירות האור היא גודל קבוע.