גבול המדע - היכן?
גבול המדע - היכן?

השאלה מאת מיכל כספי

התשובה באדיבות אתר "בשער".

המדע חוקר גורמי תופעות. כל תופעה - היא גורם בפני עצמה. האם המדע מאמין שהטבע מספק עד אין סוף תשובות לשרשרת הבלתי נגמרת הזו (הגורם לגורם וכו'), או לחילופין, המדע יתקל בסוף במבוי סתום (הוא כבר מסתבך) ויגיע להכרה אלוקית?

תשובה מאת פרופ' דן עמיר, מדעים מדוייקים, אוניברסיטת תל אביב:

ראשית, המדע אינו "מאמין" או "לא מאמין". המדע אינו "חוקר גורמי תופעות", אלא מנסה ללמוד את התופעות ולמצוא מספר, קטן ככל האפשר, של חוקים, פשוטים ככל האפשר, שמהם יהיה ניתן לא רק להסביר את התופעות באופן רציונאלי בדיעבד אלא גם לחשב ולחזות דברים שעתידים לקרות בתנאים מסוימים – החל מליקוי חמה וכלה בכל שימושי הטכנולוגיה. הדת, או מה שאת קוראת "הכרה אלוקית" מספקת הסבר פשוט מאוד בדיעבד לכל דבר: זה היה רצון האלים. אבל הסבר זה הוא חסר כל ערך מבחינת הניבוי.

האדם החושב לא הסתפק בהסבר פשטני וחסר תועלת זה, וניסה למצוא הסברים מעמיקים יותר לתופעות. אפשר לדמות את התפתחות המדע היום להתבוננות בעולם שסביבך מנקודת מבט גבוהה יותר ויותר – האדם הקדמון היה על פני השטח, ובמשך הדורות הגביהה נקודת המבט של האדם והפכה לתלולית, אחר כך לגבעה, להר נמוך, לפסגה נישאת ובדורות האחרונים - למטוס ולחללית...

השאלה האם תהליך זה הוא סופי – האם המדע יגיע למה שנקרא "התורה הסופית", כלומר למציאת מספר קטן של מרכיבים ועקרונות שמהם ניתן להסיק את כל התופעות בעולמנו - היא, כיום, שאלה פילוסופית ולא שאלה מדעית, ותישאר כזו אלא אם יצליחו להגיע ל"גביע קדוש" זה. כיוון שכך, יש מקום בינתיים מקום ל"אמונה" – יש כאלה שמאמינים שמטרה זו היא ברת השגה ויש כאלה שמטילים בכך ספק.

אם כך או כך, המדע מתבסס על כללי החשיבה הרציונאלית ועל חוקי טבע בסיסיים. עצם העובדה שכללים וחוקים אלה יכולים להסביר ולחזות את התופעות בעולמנו היא עובדה מופלאה, ויש מדענים המנסחים את התפעמותם מכך במונחים השאולים מהלכסיקון הדתי. אין לכך שום קשר עם האמונה באל יחיד או באלים רבים, בשכר ועונש, בגלגול נשמות או בעולם הבא.